Yellow Ribbon עד החטוף האחרון.

אקט של תקווה וסולידריות חברתית למאבק להשבת כולם

רגעים מרגשים לחברה הישראלית, בעקבות השבתו לישראל של החלל החטוף האחרון – רן גואילי, מגן עלומים. תחושה של אנחת הרווחה עם הורדת סיכת החטופים הצהובה מז'קט המעיל או מהאוטו.

סיכה אחת צהובה קטנה, סמל גרפי פשוט, שיש לו אפילו אייקון בווטסאפ ושמקפל מאחוריו עולם שלם של משמעות רעיון וחיבור של חברה שלמה בציפייה ובתקווה להשבת כל החטופים הישראליים מעזה אחרי ה 7.10.   

הסיכה הצהובה הקטנה היא אירוע תרבותי מרתק בכוחו של עיצוב להפוך לכלי ביטוי לאומי.

אז בואו נדבר רגע על המשמעות העצומה של לוגו כסימן מאחד סביב רעיון. בעולם המסחרי מותג הוא קיצור דרך, היוריסטיקה לשליפה מזיכרון, ליצירת בולטות ובידול. במיתוג חברתי המטרה מעט שונה והרצון הוא לייצר סמל שמשדר מסר, מקדם רעיון חזון ונרטיב. תנועות עולמיות  כמו #Me Too או רעיונות חוצי גבולות כמו קיימות Sustainability או  פסיכולוגיה חיובית עברו תהליכי מיתוג והצליחו לפרוץ גבולות ולבנות תודעה עולמית.

ה Yellow Ribbon הוא סמל בינלאומי המבטא תקווה לשובם של שבויים, חטופים או נעדרים הביתה בשלום. זהו סמל “אזרחי” שמסמן הזדהות/תמיכה ולא שייך לגוף אחד רשמי. (The Library of Congress) ככל הנראה הסמל נולד בעקבות סיפור השיר  “Tie a Yellow Ribbon Round the Ole Oak Tree” (1972). בהמשך אשתו של דיפלומט אמריקאי חטוף פנֵי (Penne) ליינגן קשרָה סרט צהוב על עץ בחצר ביתה במרילנד בזמן שבעלה הוחזק כבן ערובה; הסרט הפך לתזכורת ציבורית עד השחרור ב-1981.

לא סתם נבחר הצהוב כצבע המסמל תקווה לחזרתם של שבויים, נעדרים וחטופים. צהוב משדר תחושת חיוניות וחיים. סמל שנועד לשדר תקווה, אמונה ואופטימיות לחזרתם הביתה. צהוב משדר בהירות, כמו שחר של יום חדש, שמש שעולה, שמשאיר תמיד פתח לטוב יותר, שיגיע.

ואצלנו

סיכת החטופים (הידועה כ"סיכת הסרט הצהוב") הפכה לסמל המזוהה ביותר עם המאבק להשבת הישראלים שנחטפו לעזה ב-7 באוקטובר 2023. אקט של סולידריות חברתית רחבה וניתן היה לראות אותה על בגדיהם של נבחרי ציבור, מגישי חדשות, אמנים ואזרחים רבים בארץ ובעולם.

ענידת הסיכה היתה גם אמצעי להעלאת המודעות הבינלאומית לנושא החטופים והפעלת לחץ ציבורי להשבתם.

ב 26.1.26 ניתן לומר בחוכמה שבדיעבד שהסמל תרם תרומה ליצירת מודעות, לעורר שיח ולהשאיר בסדר היום הציבורי בארץ ובעולם את נושא החטופים. מודעות שהובילה להנעת מהלכים להשבת כל החטופים. #עד החטוף האחרון.  

כמו כל סמל נבנה כאן סימן זיהוי  גרפי המפעיל את החושים האנושיים. השילוב בין עיצוב, שפה ותת מודע – לוגו, צבעים, וטקסט מילולי,  מייצר סימבול מאחד סביב רעיון.

צהוב, סרט, Bring Them Home NOW. פשוט ממוקד, מתומצת, ברור.  

מותג נותן מענה לתדמית שאנו מעוניינים להציג לעולם, מהדק סט ציפיות מוגדרות בתודעת המאזין/הצופה  אני יודע למה לצפות, מחזק את שביעות הרצון – הרגל, הכרות , מייצר זיהוי קל וברור – מבליט זיהוי פיזי או וירטואלי, מפחית ניכור, מקצר תהליכי קבלת החלטות  – חוסך זמן, אנרגיה, מייצר בסיס להעדפה ולכן כלי רב עוצמה בין אם לשימוש מסחרי ובין אם לשינוי תודעה והשפעה על עמדות ציבוריות.

כבני אדם יש לנו צורך לייצר נרטיב שמפשט עבורנו את העולם ומקל על הבנה, שליפה מזיכרון, קטלוג וגיבוש עמדה. ועדיף סיפור שפועל על כמה מהחושים במקביל.                 

ככל שהסיפור עוטף אותנו ביותר חושים, רמת המעורבות (Engagement) שלנו תגדל וכן גם החשיפה, הזכירות, המודעות (Awareness ), יכולת לשלוף מהזיכרון ( Top of mind )  והרצון לייצר אינטראקציה .

בעולם בו כלי המדיה מפוצלים, החשיפה יורדת והקשב של כולנו על הקצה – מיתוג הופך הכרח ולא רק לפריבילגיה של הגדולים. ההפך.

לוגו ושם הם התמצית המינימליסטית של סיפור שאנחנו רוצים לספר ואנחנו רצינו להביא אותם הביתה והצלחנו.

מטה משפחות החטופים אמץ את הסרט הצהוב כסמל המאבק בשלב מאד מוקדם ובהמשך עוצבה הסיכה המיניאטורית.

עוד דוגמא לחשיבות סמלים מטאפוריים, מילוליים ועיצוב למהלכי השפעה משני תודעה ומניעים לפעולה.  

אשרינו שאנו יכולים להיפרד מסמל המאבק להשבת החטופים – הסיכה הצהובה.